איגרת אביב לתלמידים – עקרונות היוגה חלק ראשון

בכוונתי להרחיב על מה שעומד מאחרי מה שאנו מתרגלים ומכירים כיוגה, בתקווה שהידע התאורטי יזין ויעשיר את האימון שלנו, ואין טוב בעיני מאשר לפתוח בשבעת העקרונות של ויג׳נאנה יוגה. העקרונות מנחים אותנו בתרגול ומהווים עוגן בזמן של אי בהירות או חוסר ביטחון לגבי מה ואיך נכון לתרגל.  אני עצמי פגשתי בעקרונות היוגה רק לאחר שנים שכבר הייתי מורה מוסמכת בשיבננדה יוגה. תרגלתי והרגשתי הרבה פעמים טוב, כפי שמרגישים בתום אימון יוגה מוצלח. אבל משהו היה חסר. לא ממש הבנתי למה אני מרגישה ככה, ואיך לשמר את זה, אם ניתן בכלל, או איך למצוא מחדש את האיכות הזו של תחושות מסוימות שחוויתי תוך כדי ובתום אימון. כשנתקלתי סוף סוף בספר קטן ובו שבעת עקרונות האימון, ידעתי שהגעתי ׳הביתה׳. דרכו הגעתי למורה שלי, אורית סן גופטה, מי שניסחה את העקרונות עם דונה הולמן, שתיהן תלמידות ישירות של איינגר. או אז החל מסע של חקירה שנמשך עד היום, ואני מזמינה אתכם להצטרף אליו.

האימון שלנו, כפי שבטח שמעתם אותי אומרת פעמים רבות בשיעור, הוא אימון בתוך אימון. יש את מה שאנחנו עושים, ויש את מה שאנחנו חווים. האחרון חשוב לא פחות, אולי יותר. התחושות שעולות בנו בזמן האימון והיכולת להתבונן בהן ולהכיל אותן הופכות את האימון ליוגה. כדי שהדברים הללו, כל מה שעולה בתוכנו,  פיזי ומנטלי כאחד, לא יחווה באופן כאוטי, יש את העקרונות. הם עבורנו סימני דרך, אורות מנצנצים על תוואי הדרך שמאותתים לנו איך ומה לחפש, וגם סוג של מסגרת שמגינה עלינו.

שבעת העקרונות:

  1. הרפיית הגוף
  2. השקטת התודעה
  3. כוונה
  4. השתרשות
  5. חיבור
  6. נשימה
  7. התרחבות

כל העקרונות קיימים בעת ובעונה אחת, וכך יש ליישמם, אך קשה להחזיקם בתודעה בו זמנית. על מנת להעמיק את  הבנתנו את העקרונות הללו, עלינו לבחור בעקרון אחד המושך אותנו ולחקור אותו תוך כדי תרגול, עד אשר הוא מובן ׳בתוך׳ הגוף. אנו עובדים עם עקרון או שניים במשך כמה שנים, עד שהם הופכים לטבע שני.

וכל הזמן הזה עלינו לזכור, כי רק כאשר כל העקרונות מיושמים יחד באימון, בעת ובעונה אחת, האימון שלם. לכן כאשר אנו חשים "תקועים" באימון, עלינו לחפש בזהירות ולמצוא איזה עיקרון הזנחנו, ולהחזירו לחיים.

בשנתם הראשונה של מתרגלים אני משתדלת ללמד בעיקר לאור שני עקרונות; עקרון ההשתרשות, שהוא הקונקרטי מבין העקרונות, ולאחריו את זה שקשור אליו באופן אינהרנטי, עקרון החיבור. אלו, אם תרצו, חוקי טבע פיזיקאלים כמעט.

עקרון ההשתרשות מדבר על כך שאנו מביאים בזמן אימון את התודעה אל החלק של הגוף הנוגע באדמה, וזאת דרך תשומת לב אל המגע. שני דברים מהותיים קורים מתוך זה. התודעה, המפוזרת בד״כ, מוצאת עוגן בגוף ונצמדת למקום, והיא פחות נוטה להתפזר, יותר ממוקדת. הדבר השני הוא שהגוף העליון מאפשר להרפות משקל כלפי מטה, אל האיבר הנוגע באדמה, והוא עצמו נעשה קל, או כפשוטו, קל תנועה.

עקרון החיבור הנו למעשה החוק השלישי של ניוטון. חוק זה, הידוע גם כחוק הפעולה והתגובה, דן בכוחות הפועלים באינטראקציה בין גופים.

חוק זה קובע כי גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף שני, הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח השווה כמעט בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו. אם המשקל של הגוף העליון יורד אל האדמה, והאדמה נשארת במקומה, כוח נגדי, כמעט שווה אל הכוח שמשקל הגוף הניע, יחזור מתוכה בחזרה במעלה הגוף, ואם הוא לא ׳יתקע׳ בכל מני מקומות בדרך, זה גם הכוח שיניע את התנועה.

שני העקרונות שאיתם אפתח:

השתרשות

התודעה נחה במקום שבו הגוף נוגע באדמה. נניח למשקל הגוף לשקוע למקום הזה – נניח לרגליים. יש להעצים את המשקל כלפי מטה, כאילו הרגל רוצה לשקוע באדמה ולחוש את כוחה של התנועה כלפי מטה חוזרת בחזרה למעלה ועולה בתוך הגוף. ככל ששורשי העץ מעמיקים ונפרשים בתוך האדמה, כך הענפים מעל נפרשים אל השמיים.

קל להבין את הרעיון המונח ביסוד ההשתרשות, אך קשה עד מאד לבצעו בכל רגע ובכל תנוחה. ככל שלומדים להשתרש, הגוף נעשה קל ומשוחרר יותר, והתנועה נטולת מאמץ.

חיבור

יש להיות מודע בכל עת לשני הכיוונים המנוגדים הקשורים זה לזה. כדי לעלות למעלה, יש לרדת למטה. כדי לנוע קדימה, יש לנוע לאחור. אם מתכוונים שמאלה, יש להתייצב בימין. אם שואפים להתרחב, יש לחזור אל הבסיס, לצאת מתוך הפנים.

הכיוון הראשון הוא החץ, השני – הקשת; ומה שביניהם – חיבור. בכל תנוחה האבר הרחוק ביותר מהאדמה מתחבר לזה שמשתרש בה.

כל איבר בגוף המצוי בין שני הקצוות הללו הוא איבר שלם לעצמו, יחידה מובהקת, מתפקדת. כל החלקים  פועלים יחד בהרמוניה: כמו שרשרת המרחפת בחלל, כאשר אף חוליה אינה נוגעת בחברתה. ככל שיחודיות כל חלק ברורה, והחיבור ביניהן מבוסס, הגוף – יחידה אחת.

אני מאחלת לנו חקירה מלווה בהנאה ובתחושות של שחרור, פיזי ומנטלי. אנו חוגגים עכשיו את מה שאנו מכנים ׳חג החירות׳. היוגה מכוונת לחירות פנימית, עוד נדבר בה רבות, אבל את הצעדים הראשונים לעברה כבר התחלנו.